קיים חוסר בראיות בנוגע לעמידות ארוכת הטווח של מסתמים אאורטליים לאחר החלפה באמצעות צנתר (TAVR). מטרת מחקר זה היתה להעריך את ההיארעות של ניוון מבני של המסתם (structural valve degeneration SVD),י5-10 שנים לאחר הפרוצדורה.
עוד בעניין דומה
החוקרים אספו נתונים דמוגרפיים, פרוצדורליים ונתוני אשפוז מאנשים שעברו TAVR בין השנים 207-2011. כלל המשתתפים שעבורם היה מידע אקוקרדיוגרפי בתחילת המחקר וחמש שנים ומעלה מהפרוצדורה הוכללו בעבודה. SVD המודינמי הוגדר לפי הקווים המנחים כח המשימה האירופאי.
במחקר נכללו 241 מטופלים (גיל ממוצע 79.3±7.5; 46% נשים) עם זמן מעקב חציוני של 5.8 שנים. 149 מטופלים (64%) טופלו באמצעות מסתם המתרחב עצמונית ו-34.7% עם מסתם המתרחב באמצעות בלון.
הגרדיאנט האאורטלי המירבי בזמן המעקב היה נמוך מאשר לאחר הפרוצדורה (17.1 לעומת 19.1 מ"מ כספית; p=0.002). יותר מטופלים היו ללא אי ספיקה מיטראלית או אי ספיקה מינימלית (47.5% לעומת 33%) ועם אי ספיקה אאורטלית קלה (42.5% לעומת 57%) בזמן המעקב (p=0.02). נצפה מקרה בודד של SVD קשה (0.4%), 5.3 שנים לאחר השתלת המסתם ו-21 מקרים (8.7%) של SVD בינוני (שהתרחשו לאחר זמן ממוצע של 6.1 שנים מהשתלת המסתם; טווח 4.9-8.6 שנים). 12 מ-SVD אלה (57%) היו בשל אי ספיקה אאורטלית חדשה ו-9 (43%) בגלל סטנוזיס מחדש.
מסקנת החוקרים היא כי תפקוד המסתם האאורטלי עשר שנים לאחר ההשתלה הינו מצוין לרוב. במחקר זה, 91% מהמשתתפים נותרו ללא SVD בין 5-10 שנים מההשתלה. ההיארעות של SVD קשה הייתה פחות מ-1% ו-SVD בינונית התרחשה ב-1 מתוך 12 מטופלים.
מקור: