מחקר זה בחן את הקצאת משאבי הטיפול הפליאטיבי וקבלת החלטות בנושא זה במסגרת אונקולוגית ילדים בשווייץ. המטרה היתה לקבוע האם ומתי ילדים שמתו מסרטן קיבלו טיפול פליאטיבי, האם היו הבדלים לפי אבחנת הסרטן והכללת הילדים בקבלת ההחלטות לגבי הטיפול הפליאטיבי.

בעזרת טופס הוצאת נתונים מתוקנן, בוצעה סקירה רטרוספקטיבית של רשומות רפואיות של ילדים שנפטרו. הטופס הכיל מידע על נתונים דמוגרפיים, אבחנה, הישנות, טיפולים, קבלת החלטות במהלך הטיפול הפליאטיבי והנסיבות סביב מות הילד/ה.

היה מידע זמין לגבי 170 ילדים באשר לקבלת או אי-קבלת טיפול פליאטיבי. מתוכם, 38 (22%) לא קיבלו טיפול פליאטיבי. עבור 16 מטופלים, הטיפול הפליאטיבי החל בקבלת האבחנה. משך הטיפול הפליאטיבי בממוצע היה 145 ימים (חציון: 89.5, סטיית תקן: 183.4). ההחלטה על תחילת טיפול פליאטיבי נידונה עם ההורים בלבד ב-60.9% מהמקרים. ב-39.1% מהמקרים, הילדים היו מעורבים. ילדים אלו היו בגיל 13.6 (סטיית תקן: 4.6), בעוד שאלו שלא נכללו בקבלת ההחלטה היו בגיל 7.16 (סטיית תקן: 3.9). מטופלים עם לוקמיה נטו פחות לקבל טיפול פליאטיבי בהשוואה לכלל המדגם ומטופלים עם ממאירויות במערכת העצבים המרכזית קיבלו טיפול פליאטיבי במשך זמן ממושך יותר בהשוואה למטופלים אחרים.

קיימים עדיין מספרים גבוהים של טיפולים פליאטיביים שניתנו רק בשלבים מאוחרים או העדר הפנייה לקבלת טיפול פליאטיבי ואף דווח על ילדים מעל גיל 12 שלא נכללו בקבלת ההחלטה לגבי טיפול פליאטיבי. תוצאות אלו אינן מתיישרות עם ההנחיות הבינלאומיות אשר ממליצות על התחלת טיפול פליאטיבי בעת קבלת האבחנה.

מקור: 

Support Care Cancer. 2018 Aug;26(8):2707-2715. doi: 10.1007/s00520-018-4100-x. Epub 2018 Feb 24.
Palliative care in Swiss pediatric oncology settings: a retrospective analysis of medical records.
Rost M1, Acheson E2, Kühne T3, Ansari M4, Pacurari N2, Brazzola P5, Niggli F6, Elger BS2,7, Wangmo T2.

 

נושאים קשורים:  לוקמיה בילדים,  גידולים במוח בילדים,  קבלת החלטות,  אונקולוגית ילדים,  pediatric oncology,  רפואה פליאטיבית,  palliative care,  מחקרים